העמים קמים

מאת קרל וייס


אז המשבר הגיע. שני דברים שקרו כמעט בו זמנית שברו את הסכר: ארצות הברית הורדה בדירוג על ידי סוכנויות דירוג סיכונים מציון השיא, ובאירופה הוכרז רשמית שאי אפשר לפרוס "מטריה" לאיטליה, מכיוון שהמדינה גדולה מדי.

כבר במאמר "גדול מדי מכדי להינצל" הבלוג הזה אמר בדיוק את זה: איטליה לא יכולה "להינצל" ובכך הופכת לרוצח היורו.

הרעיון שאפשר "לעזור" למדינות, שהבעיה העיקרית שלהן היא החוב הציבורי הגבוה, בכספים שניתנים כחוב חדש (כלומר עם עוד יותר חוב), היה ברור מראש שהוא נידון לכישלון.

אבל הפוליטיקאים הממורמרים לא רוצים להסיק את המסקנה. הם ממשיכים לחלום, למרות משברי החוב המדינתי המתרחבים, להיות מסוגלים עדיין להחזיק את היורו. אבל היורו כבר מת כמו כלב מת.

גם בארה"ב הם עדיין בטוחים שהם יכולים לשמור על אג"ח אמריקאיות ועל הדולר באמצעות צעדי צנע קיצוניים. אבל הורדת הדירוג על ידי "Standard & Poor's" היא רק סימפטום, לא המחלה.

ארה"ב האמינה, למרות שבסיס התעשייה שלה נחלש יותר ויותר במשך שני עשורים, שהיא יכולה לנהל כמה מלחמות בו זמנית, להיות נוכחת צבאית ביותר מ-80 מדינות בעולם ולהגיד לעולם כולו מה לעשות בגלל הדומיננטיות של הדולר.
אבל הימים האלה חלפו. החוב הציבורי של ארה"ב, כולל ההוצאות האחרות שהובטחו באופן קבוע והחוב של מדינות ועיריות בארה"ב, כבר אינו ניתן לתשלום באופן אובייקטיבי. רק בום כלכלי מטורף עם שיעור צמיחה של 10% בשנה יכול לשנות את זה, אבל ארה"ב רחוקה מראלי כלכלי כמו שהשמש רחוקה מאיתנו.

הימים שבהם "המערב", בראשות ארצות הברית, שלט בכל העולם, הסתיימו סופית, למרות שהפוליטיקאים עדיין משחקים "עסקים כרגיל".

הימים שבהם גרמניה הייתה המדינה היחידה שיכלה להפיק תועלת מהיורו, כי שער היורו לא עלה עם הפריחה הגרמנית, מכיוון שמדינות יורו אחרות גרמו לדאגה וגרמניה יכלה לייצא בשערי חליפין שגרמו לדמעות של שמחה בעיניים של התאגידים הגדולים והבנקים, כפי שזה עדיין המצב כרגע, גם הם עומדים להסתיים.

לא משנה מה הפוליטיקאים ימציאו כתחליף, אי אפשר להחזיק את היורו. אם היו דבקים ביורו לצמיתות, בסופו של דבר כל מדינות היורו, כולל גרמניה, היו נגררות למלכודת החוב המדינתי ואגרות החוב הפדרליות, היום בדיוק "נמל בטוח", היו מקבלות את אותם ריביות כמו אגרות החוב הממשלתיות האיטלקיות היום.

אבל הפוליטיקאים לא יגידו לנו את האמת. סוג האנשים האלה בכלל לא יכול להגיד את האמת, לכל היותר בטעות.

אבל הפוליטיקאים טובים מאוד בלראות מגמות. ומהי המגמה הכללית ברגע זה על פני כדור הארץ הזה?

כן, בדיוק! העמים מתחילים לקום, חושבים על הכוח שלהם, מפגינים ונלחמים. זה לא מזמן שזה התחיל בתוניסיה. אחרי זה באו, לא בהכרח בסדר הזה: מצרים, בחריין, תימן, סוריה וישראל, יוון, פורטוגל, ספרד, איטליה, דנמרק ובריטניה, צ'ילה, מלזיה ומקסיקו - ואלה רק אלה שעולים לי בראש מיד, בלי שהייתי צריך לחקור עוד.

אלה הם אלה שלקחו על עצמם את המאבק נגד הפוליטיקאים שלהם, ולא תמיד נוהגים בעדינות. התגובה של השליטים, לעומת זאת, אלימה ולעתים קטלנית.

בנוסף, ישנן אותן מדינות שהגיעו למשטרים מתקדמים, אם כי עדיין לא מהפכניים, בדרך לבחירות: ונצואלה, בוליביה, פרגוואי, נפאל, אקוודור ופרו, עם מגבלות גם פרגוואי וקובה.

לשליטים יש בכל מקום מכשיר כוח ואלימות בהישג יד, שהוא ניכר. הם ישתמשו בו, במידת הצורך, ללא מצפון נגד העם.

העם יצטרך כנראה לספוג הרבה הפסדים כואבים. אבל ככלל, כל מהפכה מובסת מובילה תמיד רק למרידות חזקות עוד יותר עד למהפכה.

זו בעיקר הנוער במדינות רבות שלא שותק יותר.
הגיע הזמן שנתייצב שם.

נכנסנו לתקופה של תמורות מהפכניות גדולות. אבל אנחנו רק בהתחלה. ברגע זה, רבים עדיין מאמינים שהם יכולים לשנות את מדינתם מבלי לשבור באופן קיצוני את מה שהיה עד כה. תהליך הלמידה יהיה קשה ולפעמים אולי ייקח הרבה זמן. אבל הסוף נראה לעין: העמים ינצחו.

זעם מוצדק, אבל אמצעים שגויים

מאת קרל וייס

"פושעים" הם אלה שאירגנו בערים לונדון עם פרבריה טוטנהאם, פקהאם ואחרות, בבירמינגהם, בליברפול, במנצ'סטר, בבריסטול ובמקומות אחרים "מהומות", מהומות שהציתו בתים ומכוניות ושדדו חנויות. מאיפה פתאום מגיעים אלפי "פושעים"? האם הם צצים מהאדמה? האם הם נופלים מהשמיים? אלפי אזרחים חפים מפשע הפכו פתאום ל"פושעים"?

פרשנות של "Süddeutsche Zeitung" (שאני בדרך כלל מבקר בחריפות כאן) נותנת תובנה כיצד זה יכול לקרות. הכותרת היא "מיואשים וכועסים עד דם" וכאן אפשר לקרוא אותה:

http://www.sueddeutsche.de/politik/ungerechtigkeit-in-grossbritannien-verloren-verzweifelt-wuetend-bis-aufs-blut-1.1129811

כמה ציטוטים:

"במקומות אחרים, בעלי בתים אולי לא יוכלו עוד לשרת את המשכנתאות שלהם, אבל המחירים של דירות פנטהאוז בקנייטסברידג' או בקנסינגטון ממשיכים לעלות בחוזקה. סוחרי היהלומים בהאטון גארדן, החייטים ברחוב ג'רמין ומוכרי הלימוזינות האצילים בפארק ליין אינם מתלוננים על ירידה בביקוש. ובזמן ששר האוצר ג'ורג' אוסבורן מצמצם את ההטבות הסוציאליות ביד אחת, הוא מושך ביד השנייה עשירים מכל העולם עם תנאים שהיו גורמים למנהל הכספים של קנטון מס נמוך שוויצרי לקנא. (...)

זה הרקע שמולו יש להתייחס למהומות ברחבי שכונות העוני של בירת בריטניה ובחלקים אחרים של המדינה. מי שאומר שהם פרצו במפתיע, משקר או מכחיש את המציאות. כי מאחורי החזית הנוצצת שבריטניה מציגה, הצטברו כל כך הרבה אי שביעות רצון, טינה וכעס, שרק ניצוץ אחד היה נחוץ כדי לגרום לפיצוץ. הפגנות הסטודנטים האלימות בחלקן, קריאות ראש-ראש שבהן התקבלו הנסיך צ'ארלס וקמילה על ידי המון צווחני, צעדת המונים של האיגודים המקצועיים - אלה היו סימנים לחומר הנפץ שהצטבר.

אין זה צירוף מקרים שצופים חכמים מציירים מקבילה בין ההתקוממויות העממיות באביב הערבי לבין קרבות הרחוב של קיץ לונדון."

המאמר מצטט גם את "דיילי טלגרף":

"חלק מהבריטים הצעירים (...) צנחו מקצה הצוק של אומה מתפוררת."

וזה נקבע: "... ישנם אזורים בלונדון ובמקומות אחרים שבהם תוחלת החיים ותמותת הילדים הם ברמה של העולם השלישי."

עם זאת, המאמר אינו אומר לנו מה ההבדל העיקרי בין אלה שאירגנו הפגנות שלום, אך גלויות ביותר ולכן יעילות ביותר, ללא הפסקה במצרים, תוניסיה, ספרד, ישראל ויוון, רק כדי לציין כמה, לבין "המיואשים והכועסים עד דם" באנגליה.

ההבדל הוא: מי שטורח לארגן עדיין הפגנות שלום, גם אם יעילות, עדיין מקווה לשיפור, עדיין רואה את האפשרות לשינויים, עדיין סומך על המערכת במידה מסוימת.

מי שמארגן מהומות, מהומות שתמיד ובכל מקום כרוכות בהצתות ובביזה, ויתר על כל תקווה, רוצה רק לחיות את זעמו ושנאתו, כבר שלל כל אפשרות לשינוי חיובי.

לכן שתי הגישות יכולות לנבוע כמעט מאותן סיבות, אבל האפקט שונה באופן דרסטי.

לכן המאמר גם אומר נכון: "העתיד האישי שלהם נראה קודר כמו התחזית של צעירים בקהיר או בצנעא: אבטלה, עבודות מזדמנות, נדבות ממלכתיות, (...). המסר למעמד הנמוך של בריטניה לא יכול להיות ברור יותר: פעם עני, תמיד עני, וזה כמובן חל גם על הילדים והנכדים שלך. יש לך סיכויים טובים יותר לזכות בלוטו מאשר לפרוץ מהמעמד שלך."

לכן עלינו לקבוע: "המחאות השלום" בדרך כלל אינן רדיקליות מספיק, הן בדרך כלל מניחות שינוי אפשרי לטובה בתוך המערכת. לעומת זאת, המהומות הן ללא ספק רדיקליות מאוד, אבל ללא מוצא. מה שדרוש הן מחאות רדיקליות ללא אשליות לגבי יכולת הרפורמה של המערכת, מחאות רדיקליות שמובילות לשינוי יסודי של החברה, כפי שלימד אותנו מרקס."

הברודרס, ה-PIs, הסראצינים והסייפלדרס ירו ביחד

מאת קרל וייס

ההסתה המטורפת נגד הגירה מוסלמית לכאורה גואה הובילה לפיגוע טרור פשיסטי מכוון ראשון נגד ממשלה לכאורה אוהדת מוסלמים ומחנה נוער של המפלגה הסוציאליסטית של נורבגיה, שנמצאת בשלטון. 86 הרוגים (לפי ספירות אחרונות) הם הוכחה נוספת: פיגוע הטרור חושף את כל הבוז לאדם של הפשיסטים, שמוכנים לכל פשע. הם מגלמים את הצורה הריאקציונרית ביותר, הטרוריסטית ביותר של שלטון ההון הפיננסי, ונבנים באופן שיטתי נוכח המגמה השמאלית העולמית המתמשכת. הטרור שלהם מכוון נגד כל האוכלוסייה.

בעוד שבתקשורת המיינסטרים נטען שמדובר במבצע יחיד שלא היה מוכר מעולם, הוא למעשה כבר היה חבר במפלגה הפשיסטית, מה שנקרא "מפלגת הקידמה" של נורבגיה. יש לו קשרים לפולין, שם הוא השיג את חומרי הנפץ.

השוו מה המקורות אומרים:

"Süddeutsche":
http://www.sueddeutsche.de/politik/attentaeter-von-norwegen-anders-behring-breivik-er-kam-aus-dem-nichts-1.1123845

"אמנם הוא אמור להיות ימני עם דעות אנטי-אסלאמיות, אבל אין לו קשר לסצנה הימנית הקיצונית. "הוא בא משום מקום", אמר שוטר לסוכנות הידיעות AP. על פי ממצאי המשטרה, החשוד לא השתייך לאף אחת מהתנועות הימניות הקיצוניות המוכרות בנורבגיה, ובתיק המשטרה שלו היו רק רשומות על עבירות קלות. "הוא לא היה על הרדאר שלנו, ואם הוא היה פעיל בקבוצת ניאו-נאצים בנורבגיה, היינו על הרדאר", אמר שוטר."

"Rf-news":

http://www.rf-news.de/2011/kw29/faschistischer-terroranschlag-in-norwegen

"קנת' פוגלסמו, דובר הליגה הקומוניסטית הנורבגית 'Tjen folket' ("לשרת את העם") מסביר ל-rf-news ישירות מנורבגיה: "עכשיו עושים כאילו האיש הוא מבצע יחיד. אבל ידוע שהוא היה חבר במפלגה הפשיסטית 'Fremskrittspartiet' [מפלגת הקידמה] עד לפני שנתיים."

ל"Fremskrittspartiet" היו בעבר מספר קמפיינים של שנאה של ממש נגד מהגרים ובמיוחד מוסלמים. זהו קרקע לפשעים כאלה ראויים לגנאי."

שימו לב להבדל? "המיינסטרים" מנסה להתייחס לתאוריית "המבצע היחיד", בעוד שהתנועה הפרוגרסיבית מצביעה על הקשרים עם הפשיסטים.

הטריק של "Süddeutsche": היא פשוט חוזרת על הצהרות של שוטר, כאילו שוטרים תמיד ובכל מקום אומרים את האמת ויש להם ידע מקיף. האפשרות ששוטר כזה רוצה רק להסיח את הדעת מהרשלנות של פיקוח משטרתי לקוי על ימנים קיצוניים כלל לא נלקחת בחשבון. הזהירות העיתונאית, המחייבת לא להכריז על הצהרות בודדות כעל אמת, נשארת בצד - ואלה הם מה שנקרא "כלי תקשורת איכותיים".

זה אותו הדבר שכבר תורגל לפני עשרות שנים: כאשר בשנות השישים "Bild" ואחרים הסיתו נגד תנועת הסטודנטים של "68" ואחד ממנהיגיה, רודי דויטשקה, עד שאכן נמצא מישהו שהפך את המילים למעשים וירה בו, גם אז השתמשו בתאוריית המבצע היחיד. רק אחרי שנים היה צריך להודות שהעבריין היה בסביבה ימנית קיצונית וידוע כבר מזמן.

אותו הדבר קרה עם "מתקפת אוקטוברפסט" במינכן. ראו כאן קטע מתוך "ויקיפדיה" הגרמנית בנושא:

"מתקפת אוקטוברפסט הייתה פיגוע טרור עם רקע ימני קיצוני. ב-26 בספטמבר 1980 מתו 13 בני אדם בפיצוץ פצצה בכניסה הראשית של פסטיבל הבירה של מינכן, 211 נפצעו, חלקם קשה. הפיגוע נחשב למעשה הטרור החמור ביותר בתולדות גרמניה שלאחר המלחמה. האם גונדולף קוהלר, המטמין את הפצצה שזוהה על ידי הרשויות כמבצע יחיד, אכן היה אחראי לבדו, שנוי במחלוקת."

(...)

"... בשעה 22:19 ... בכניסה הראשית של אוקטוברפסט ... פצצת צינור. היא הורכבה מפגז מרגמה בריטי שרוקן בעבר, שמולא מחדש ב-1.39 קילוגרם TNT והוכנס למטף אש מלא ברגים ומסמרים. 13 בני אדם מתו, 211 נפצעו, 68 מהם קשה. מספר קורבנות נאלצו לקטוע את שתי רגליהם, ואנשים רבים סבלו מנכות קשה."

"תזת 'המבצע היחיד' מוטלת בספק מכמה צדדים, בין היתר בשל קשריו של קוהלר לארגון הניאו-נאצי 'Wehrsportgruppe Hoffmann', שנקבעו על ידי התביעה."

"בין הנקודות העיקריות של ביקורת על החקירות היא העובדה שעדויות רבות של עדים לא נלקחו בחשבון בדוח הסופי של התביעה, מה שמצביע על מעורבותם של אנשים נוספים. בין היתר, מספר עדים דיווחו באופן עקבי כי ראו את קוהלר מדבר עם שני אנשים במעילים ירוקים ממש לפני המעשה, ואיש נוסף התכופף מעל שקית ניילון עם קוהלר זמן קצר לפני הפיצוץ."

"בשנת 2004, תוצאות מחקר של ההיסטוריון דניאל גנסר מ-ETH ציריך העניקו מזון חדש לתזה של מעורבות של ארגון הסודי גלדיו, שנתגלה בשנת 1990, שכבר הועלתה בעבר על ידי גורמים שונים"

... התזה נתמכת, בין היתר, על ידי הקרבה הכרונולוגית של מתקפת אוקטוברפסט לפיגוע הפצצה בתחנת הרכבת המרכזית של בולוניה ב-2 באוגוסט באותה שנה, עם 85 הרוגים ויותר מ-200 פצועים. הימנים הקיצוניים האיטלקים ג'וסבה פיורבנטי ופרנצ'סקה ממברו הועמדו לדין ונידונו בגין פשע זה בשנת 1995.

שני עובדים של המודיעין הצבאי האיטלקי וליצ'יו גלי, ראש הלשכה הסודית פרופגנדה דו, נידונו בגין שיבוש החקירה. ...

תזת גלדיו נשענת על ממצאי חקירה ידועים של התביעה, אך אלה לא נכנסו לתוצאת החקירה הרשמית. ריימונד הורנלה וסיביל וורדרברוג היו חברים של המבצע גונדולף קוהלר ... וחברים בארגון הטרור הימני הקיצוני 'Deutsche Aktionsgruppen'.
הם העידו יום לאחר מתקפת אוקטוברפסט כי הימני הקיצוני היינץ למבקה הציע להם נשק, חומרי נפץ ותחמושת וסיפר על מאגרי נשק נרחבים. עם זאת, התביעה לא עקבה אחר רמז זה עד שלעובדי יערות גילו במקרה אחד מהמאגרים כמעט שנה לאחר מכן. למבקה חשף את מיקומם של 33 מאגרי הנשק וחומרי הנפץ הבלתי חוקיים שלו בכלא החקירה, שגילוים ליד אואלזן בלונבורגר הייד בשנת 1981 זכה לתהודה תקשורתית רחבה: הם הכילו, בין היתר, כלי נשק אוטומטיים, 14,000 כדורי תחמושת, 50 פאנצרפאוסט, 156 ק"ג חומרי נפץ ו-258 רימוני יד. ...
לדברי דניאל גנסר, כמות ואיכות הציוד הצבאי שנמצא מצביעים בבירור על חברותו של למבקה בארגון הסודי גלדיו, שאופיינו במאגרי נשק כאלה.

עם זאת, זה לא הוברר, שכן למבקה נמצא תלוי בתא הכלא שלו ב-1 בנובמבר 1981, יום לפני חקירתו על ידי תובע. ...
הוא הודיע ​​בעבר כי ימסור הסברים מקיפים על האנשים שמאחוריו. החקירות בכיוון זה הופסקו זמן קצר לאחר מותו ולמבקה הוצג כבודד שהקים את מאגרי הנשק בשל פחדו מפלישה סובייטית.

חברת הבונדסטאג של ה-SPD ויו"ר ועדת המשפטים הרטה דאובלר-גמלין הגישה בשנת 1981 שאילתה פרלמנטרית האם הממצאים מהמקרה של למבקה לא צריכים לגרום להערכה מחדש של מתקפת אוקטוברפסט. התשובה מאנדראס פון שולר, אז מזכיר המדינה במשרד הפנים הפדרלי, הייתה: "אין קשר".

"מודע או לא מודע, כל העקבות ועדויות העדים הסותרות את תאוריית המבצע היחיד לא זכו להערכה נכונה או הושמו בצד. הגרסה הרשמית היא תוצאת חקירה רצויה מבחינה פוליטית, כך שלא יוכח שיתוף פעולה בין קוהלר לאנשים ומבנים רדיקליים ימניים אחרים." - ורנר דיטריך, שפעל כעורך דין של מספר קורבנות התקפה למען חידוש החקירות."

את אותו סכמה של מזעור ותאוריית "המבצע היחיד" אנו נחווה כעת שוב בנורבגיה.

התיאוריה האחרת להסחת דעת תהיה "השיגעון". כאילו מישהו משוגע מסוגל לעבוד במשך שנים על הכנות לפיגוע טרור.

אבל מעל לכל, זה גם לא יעסוק בשורשים האידיאולוגיים של התקפות אלה. במקום זאת, ידברו על "בלבול נפשי" או משהו דומה. אבל במציאות, התקפות כאלה הן חלק קבוע מהתיאוריה והפרקטיקה הפשיסטית.

לא במקרה דיווח ניצול ממחנה הנוער כי התוקף נראה לו כאילו יצא מסרט נאצי.

באופן דומה, אופייני: לרשויות הנורבגיות כנראה לא היה עין על פשיסטים ידועים. על פי דיווחים אחרונים, ברייוויק הכין בקפידה את שתי ההתקפות הללו מאז סתיו 2009, ואף אחד לא רצה לשים לב (או העדיף להסתכל במקום אחר).

הפשיזם, גם אם הוא מסתתר לפעמים מאחורי חזית בורגנית-שמרנית, הוא תמיד אלים ואכזרי. לכן, אי אפשר לקבל שמפלגה פשיסטית מורשית ושלפשיסטים מותר לקיים צעדות בעזרת המשטרה, שבהן הם קוראים: "רק רימונים עוזרים נגד דמוקרטים!"

גם כאן בגרמניה ישנם מטיפי שנאה פשיסטיים ופשיסטואידים, כמו אתר PI, כמו ברודר וכמו סראזין, ולא לשכוח את הדוברים של מפלגות "נוצריות" כמו סיהופר ופופלה, שמכפישים את כל מה שהוא ערבי, מה שהוא מוסלמי, ובכך יוצרים שנאה במיוחד אצל צעירים שקל להשפיע עליהם, שאחד מהם יכול להפוך לברייוויק גרמני.

במיוחד מטיפי השנאה נגד זרים ומוסלמים צריכים לומר לעצמם היום: "אתם יריתם ביחד!", כפי שניסינו אז למנוע את הסגרת "בילד" אחרי מתקפת דויטשקה וקראנו: "בילד ירתה ביחד!"

העובדה היא: לא בנורבגיה ולא בגרמניה פועלים כעת בעקביות נגד פשיסטים, להיפך: שוטרים נתפסים שוב ושוב כשהם עומדים בגלוי לצד הפשיסטים.

אופייני גם: לברייוויק הייתה מדים משטרתיים מקוריים, שאפשרו לו להגיע לאי של מחנה הנוער עם נשק גלוי לעין ללא כל בקרה - או לפחות אחד מחקה בצורה מושלמת.

אבל אף אחד מכלי התקשורת ה"איכותיים" לכאורה לא שואל את השאלה מאיפה קיבל את המדים האלה. למה? כי זה יערער את התזה של המבצע היחיד. מישהו חייב לתת לו את המדים האלה או לפחות לאפשר לו להשיג כאלה. או שמא עלינו לדמיין את הפשיסט ברייוויק כשהוא תופר תלבושת משטרתית מציאותית במכונת התפירה הביתית שלו?"

הירוקים עומדים עכשיו בלי מכנסיים

מאת קרל וייס

כעת המסמכים זמינים: מסמכים של הרכבת עצמה. הם מוכיחים: כבר שנים ידועים העלויות הנוספות של פרויקט שטוטגרט 21. הרכבת ניסתה להסתיר זאת ושיקרה לכולם: לבונדסטאג, לחברי הפרלמנט של מדינת באדן-וירטמברג ולמועצת העיר שטוטגרט.

הנה הטקסט המקורי של "פרנקפורטר רונדשאו":

"זה היה רק חשד חזק במשך זמן רב, כעת ההוכחות מונחות על השולחן: דויטשה באן שיקרה לציבור ולבונדסטאג לגבי העלויות האמיתיות של שטוטגרט 21 ומסלול ה-ICE המשויך לו באופן שיטתי."

לפיכך, הטענה שוב ושוב, כי היה "תהליך דיון והחלטה דמוקרטי", הופרכה סופית.

תהליך קבלת ההחלטות התבסס על מידע שגוי גס ומכוון, ואין עוד טעם לדבר על דמוקרטיה. הרכבת, עם הבוס הקודם שלה, מהדורן, ועם גרובה הנוכחי, הסתירה את העלויות הנוספות הידועות זה מכבר, ניצלה את יתרון הידע שלה והוליכה שולל את הפרלמנטים.

ייתכן שלפחות חלק מהפרלמנטרים ידעו על כך ושיחקו את המשחק, אבל הציבור הוטעה ויוטעה. בכך, פרויקט שטוטגרט 21 שלל מעצמו את הבסיס.

הופעתו של גרובה היא במיוחד חוצפנית, שעדיין מתעקש שהעלויות הנוספות שנקבעו פנימית ברכבת כלל לא קיימות. הוא טען בחוצפה שאם העלויות יעלו על 4.5 מיליארד, הרכבת תצטרך להפסיק את הפרויקט בכל מקרה, כשהוא כבר ידע שהסכום הזה בשום אופן לא יספיק.

הוא האמין שאחרי הבחירות למדינת באדן-וירטמברג, המחאה תדעך ואף אחד לא ידבר יותר על העלויות הנוספות.

תמונה בזויה במיוחד נותן ראש הממשלה החדש, קרצ'מן הירוק, שאינו משתמש כעת בחשיפות כדי לבטל את חלק המדינה בעלויות, מכיוון שחלק זה התייחס רק לעלויות (השקרים) הקודמות ואינו תקף עוד עם מצב העלויות שהתברר כעת, מכיוון שבסיס העסקה שונה.

חוזה המבוסס על הערכת עלות שגויה בכוונה, כמובן, בטל מעיקרו.

אבל קרצ'מן שומר על שתיקה ומדבר על משאל עם, שאינו נחוץ עוד, שכן התנאים לא מולאו.

זה מראה: מה שהירוקים רצו בתנועת המחאה היה לחנוק אותה מההתחלה.

אין זה פלא שהתמיכה של הבוחרים בירוקים יורדת, שאף עקפה את ה-SPD מדי פעם ברמה הפדרלית. אין זה פלא שלמחאות יש שוב יותר תמיכה וכעת הן נרדפות על ידי ראש ממשלה ירוק עם אלות משטרה.

אולי בפעם הבאה שפוליטיקאים ירוקים יופיעו בהפגנות, יש להחתים אותם תחילה על הצהרות התחייבות בכתב לפני שהם משמיעים הצהרות גדולות באמצעות מיקרופון.

השר הממונה קרצ'מן (הירוקים) פתאום לא זוכר מה הוא אמר ב-2010.

מאת קרל וייס

כבר בשנת 1969 הובאה לשינוי חוקה בגרמניה על ידי הפרלמנט, לפיה הפדרציה אינה רשאית לשלם עבור משימות מדינתיות והמדינות אינן רשאיות למשימות פדרליות. הרכבת היא משימה פדרלית, ולכן אסור שתהיה מימון על ידי מדינות לפרויקטי רכבת. הגיוני? הגיוני!

אבל שטוטגרט 21 ממומן בין היתר על ידי מדינת באדן-וירטמברג.
עם זה, הנושא אמור היה להיגמר, לא?

אבל לא, גם ה-CDU וגם ה-SPD ראו את זה כלגיטימי לאשר סובסידיות מדינתיות למשימות פדרליות.

אבל עכשיו הירוקים נכנסים לתמונה, שמציגים היום את ראש הממשלה. אז (2010) אפילו לא חלמו על ממשלה והיו לגמרי באופוזיציה: הם הזמינו חוות דעת משפטית על השתתפות המדינה בשטוטגרט 21 והתוצאה הייתה חד משמעית: זה לא חוקי!

בעקבות זאת, הצהיר אז יו"ר המדינה וראש הממשלה הנוכחי קרצ'מן: "התשלומים של המדינה אינם חוקתיים, חוזה המימון בטל. אם הירוקים יישאו באחריות ממשלתית לאחר הבחירות למדינת באדן-וירטמברג, נפסיק את התשלומים מיד ונחזיר סכומים שכבר שולמו. איתנו לא תהיה המשך להפרת החוקה."

מעניין, לא?

תשמעו מה אותו קרצ'מן אומר היום: "הוא ממשיך להילחם נגד S 21, אבל יש "חוזים,
מדובר בשאלות משפטיות מסובכות, שלמרבה הצער אין להן תשובה פשוטה של כן או לא". בפוליטיקה, כך אומר בן ה-63, צריך פשוט לקבל ש"אין ערובה לכך שאדם ישיג את כל מטרותיו". (קרצ'מן ב'שטערן' הנוכחי)

פוליטיקאים מתהפכים היו לנו גם קודם, אבל זה שובר את השיא, לא? הרבה מאוד אנשים ישקלו לבחור בירוקים בפעם השנייה.

אבל יש לזה גם משהו טוב: כמעט אף אחד כבר לא יראה בירוקים אלטרנטיבה. זה מרחיב את הראייה ומאפשר לפתרונות רדיקליים להיראות מציאותיים יותר."